טוב, לא באמת. אבל אחרי ביוץ, ככל שאני מתקרבת לווסת, אני מרגישה שדברים בוערים בי. שכל דבר מעצבן אותי, שלא תמיד מצליחה לשלוט בתגובות שלי, שאני לא "ראויה" להיות בקרבת בני אדם.

יש מצב, שאני מתנצלת הכי הרבה בזמן הזה. אולי באמת אני אעקוב אחרי מתי אני מתנצלת הכי הרבה?

למה זה קורה לנו?

אין תשובה אחת.

ולא כל אחת דומה.

ואין פתרון קסם.

הרגילו אותנו שיש, קחי כדור, גלולה וזהו.

מקווה שאת מבינה, שאנו מורכבים ומורכבות יותר מזה, ויש גם היבטים רגשיים לדברים.

אנו לא רק גוף, אנו לא רק נפש.

ואחד קשור בשני.

מציעה לך מדריך שיכול קצת לשפוך אור על הסיבות, להציע מעט פתרונות ובעיקר, שתביני, את לא לבד! 

נ.ב- אני מאוד אוהבת מכשפות. הן היו נשים חכמות מאוד שהפחד מהן (ועוד כמה סיבות) גרמו לשריפה שלהן. לא כי הן עשו משהו רע.